פסק-דין בתיק בג"ץ 4914/04

השופטת ד' ביניש:

           העותר הינו פלסטיני הנשוי לאזרחית ישראלית. לפי הנטען בעתירה נעצר העותר בשטח ישראל, הועבר למתקן ארז ובכוונת המשיבים לגרשו לרצועת עזה. העותר טען בעתירתו כי הוא צפוי להיות מוצא להורג בעזה שכן הוא שיתף פעולה בעבר עם כוחות הביטחון וסודו נחשף. בעתירתו ביקש העותר כי המשיבים יימנעו מלגרשו מישראל אל רצועת עזה וכן הוא ביקש כי יתאפשר לו להשלים את הסידורים הנחוצים לשם ארגון הגירתו אל "אחת מארצות המערב". יצוין כי יחד עם הגשת העתירה התבקש גם צו ביניים כנגד גירוש העותר. ביום 25.5.04 הוריתי למשיבים להימנע מגירוש העותר עד למתן החלטה אחרת וכן הוריתי על הגשת תגובה מטעם המשיבים בתוך 30 ימים.

           מתגובת המשיבים עולה כי עתירה זו הינה העתירה הרביעית במספר שמגיש העותר ואשר עניינה הוא שהייתו ומעמדו במדינת ישראל. שתי העתירות הראשונות, שעניינן היה איחוד משפחות ומתן מעמד חוקי לעותר בישראל, נדחו על הסף בבית משפט זה. בעת הדיון בעתירתו השלישית של העותר הגיעו הצדדים להסדר כמפורט להלן:

"באי-כוח בעלי-הדין הגיעו להסדר ביניהם ולפיו יעזוב העותר 2 את הארץ לדהרייה תוך חודש ימים מהיום. בכפיפות לכך תבוטל העתירה.

רשמנו לפנינו מפיו של עורך-דין הרן רייכמן, בא-כוח המדינה, כי אם יימצא העותר 2 בגבולות המדינה לאחר תום 30 ימים מוזהר הוא כבר מעתה כי יורחק לחבל עזה, מקום מגוריו הקבוע. בכפיפות לאמור לעיל אנו מחליטים לדחות את העתירה."

להסדר זה ניתן תוקף של פסק דין ביום 13.4.04.

           בעתירתו הנוכחית, שהוגשה ביום 25.5.04, טען העותר כי הוא אכן עבר לדהרייה כפי שהוסכם בינו לבין המשיבים אך קיבל אזהרה בדבר כוונות לפגוע בו ועל כן החל בעריכת סידורים למעבר לחו"ל, אולם אז נעצר.

           המשיבים, בתגובה מטעמם, טענו כי עניינו של העותר נדון כבר בפני בית משפט זה ואין מקום לדיון מחודש שכן לא חל כל שינוי בנסיבות. המשיבים דחו את טענתו של העותר דבר הכוונות לפגוע בו ולטענתם, לרשויות הביטחון אין כל מידע המצביע על סכנה לעותר.

           דין העתירה להידחות. עניינו של העותר, על גלגוליו השונים, נבחן בבית משפט זה כבר שלוש פעמים ונדחה בכל פעם. בפסק הדין שניתן בעתירה האחרונה ניתן לעותר להעתיק את מקום מגוריו לדהרייה והוא הוזהר כי אם יימצא בשטח ישראל יורחק לחבל עזה. העותר בחר להתעלם מהאזהרה וטענתו בדבר הסכנה הצפויה לו הינה טענה בעלמא. לפיכך, ולנוכח טענת המשיבים כי אין כל מידע עדכני המצביע על סכנה לעותר, דין העתירה להידחות.

           בשולי הדברים, נמליץ כי אם עדיין מבקש העותר לעזוב לדהרייה, הדבר יאופשר לו.

           העתירה נדחית.

           ניתן היום, כ"ט בתמוז התשס"ד (18.7.2004).

ש ו פ ט ת                                        ש ו פ ט                                          ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: